תביעת דיבה

תביעת דיבה – הזכות לשם טוב

“טוב שם משמן טוב” אומר קוהלת מלך ישראל. ואכן, הזכות לשם טוב הוגדרה במשפט הישראלי כזכות על הניצבת אל מול הזכות העילאית של חופש הביטוי. אמנם זכות חופש הביטוי הינה “ציפור נפשה של הדמוקרטיה” כדברי נשיא ביהמ”ש העליון לשעבר שמעון אגרנט, והיא חיונית להוצאת האמת אל האור, קיום שוק דעות חופשי ושמירה על משטר דמוקרטי. אך מנגד עומדת לו זכותו של כל אדם להגן על שמו הטוב בעיני הבריות.
על-כן, אם פגעו בשימכם בהיותכם בכובע עסקי או פרטי וחלים תנאי החוק על המקרה כפי שנפרט להלן, אל תהססו לפנות אלינו לשם תביעת דיבה בכדי להגן על שימכם ולתבוע את הסעדים המגיעים לכם על פי חוק.

חוק איסור לשון הרע

חוק זה הוא המסדיר את נושא ההגנה על כבודו של אדם ושמו הטוב. על פי החוק פרסום לשון הרע או שיימינג ברשת (אשר הינה תופעה מוכרת שחופפת אף היא להגדרת פרסום לשון הרע על פי החוק) יכול להוות עוולה אזרחית בנזיקין ובמקרים מסוימים עלול להתגבש לכדי עבירה פלילית. התנאי המרכזי בכדי שתתקיים עוולת לשון הרע על פי החוק הינו אלמנט הפומביות שאז מניח החוק כי עובדת הפרסום ברבים יש בה היכולת לגרום נזק למושא הפרסום. כבר מברור מאליו ששיימינג ברשת באחת הרשתות החברתיות וכד’ עומדת אף היא בתנאי הפומביות. בהתקיים תנאי זה יכול שתוגש על פרסום לשון הרע תביעה. האפשרות לקבל פיצוי בגין תביעה על לשון הרע והוצאת דיבה איננה מותנית בגרימת נזק בפועל. עצם הוכחת התובע כי הפרסום היה יכול לפגוע בו די בו כדי להמציא עבורו פיצויים בהחלטת בית דין.

פיצויים אפשריים

אם חשבתם להגיש בגין פרסום לשון הרע תביעה אזרחית בבית המשפט רצוי שתכירו תחילה כי החוק מגדיר אפשרות לתבוע פיצויים עד גובה 140,000 ללא הוכחה לגרימת נזק על ידי הפרסום אלא רק בגין הפרסום עצמו. האפשרות לתבוע סכום גבוה יותר בתביעה על לשון הרע והוצאת דיבה נותרת בעינה, אלא שהיא תלויה בהוכחת נזק ספציפי שנגרם, ממוני או שאינו ממוני.